החלטה בתיק בש"פ 2193/13

           שלושה עררים מאוחדים על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) מיום 7.3.2013 ומיום 11.3.2013, בגדרן הורה על מעצר העוררים עד לתום ההליכים (לשם הנוחות, העורר בתיק 2193/13 ייקרא להלן: העורר 1 או פאוזי; העורר בתיק  2213/13 ייקרא להלן:העורר 2 או ראני; והעורר בתיק 2215/13 ייקרא להלן: העורר 3 או סאמר).

1.        כנגד העוררים הוגש ביום 21.1.2013 כתב אישום הכולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, בליל ה-10.1.2013 נקראו שוטרים מתחנת רהט לביתו של מוחסין אלכמלאת (להלן: מוחסין), לאחר שזה האחרון חזר לביתו שתוי והחל צועק, מקלל ושובר תריסים בביתו. השוטרים, אשר הוזעקו על ידי בתו ואחותו של מוחסין, נכנסו לחצר הבית וניסו להרגיעו, אולם זה צעק וקילל את אחד השוטרים (להלן: סיטבון), ודחף אותו בחזהו. לאור זאת הודיע סיטבון למוחסין כי הוא עצור בגין תקיפת שוטרים וגרימת נזק לרכוש, אולם זה מצידו המשיך לקלל ולצעוק, והתנגד למעצרו. סיטבון אחז בזרועו של מוחסין והובילו לניידת המשטרה. או-אז החל להתאסף במקום קהל רב, ומוחסין צעק לעברם שיכו את סיטבון "שלא יצא מפה חי". סיטבון הזעיק תגבורת.

           אחד בשם עומאר להלן: עומאר) ושניים נוספים שעמדו סמוך לשער הבית, תקפו את סיטבון תוך שהם מושכים את מוחסין ומבקשים להבריחו לרכב שעמד בסמוך (להלן: הרכב). בנוסף, אדם שזהותו אינה ידועה הכה בחוזקה בראשו של השוטר השני (להלן: מסאגנו), ולאחר מכן בפניו באמצעות חפץ. מסאגנו הצליח להשתלט על התוקף, אך אז התנפלה עליו קבוצת אנשים ותקפה אותו באגרופים ובבעיטות. בשלב זה הגיעה למקום התגבורת.

           שוטרי התגבורת הדפו את תוקפי מסאנגו, ומשניגשו לרכב על מנת להוציא משם את מוחסין, הלה בעט בסיטבון ובאחד משוטרי התגבורת (להלן: דוידוב), שמצידו - ולאחר שהזהיר את מוחסין - ריסס גז פלפל לעבר פניו, ומספר שוטרים הכניסוהו לניידת המשטרה. באותו זמן הבחין דוידוב בעומאר שנכנס לכסא נהג הרכב ומבקש להימלט. דוידוב משכו החוצה, בתגובה הלה הכה בבטנו, ודוידוב ריסס גז פלפל לעבר פניו. דוידוב וסיטבון אזקו את עומאר והכניסוהו לניידת, כשקבוצה גדולה של אנשים שזהותם אינה ידועה תוקפים אותם בבעיטות ובאגרופים. בחיפוש שנערך לעומאר בניידת נמצאה בכיסו אבן.

           בשלב זה צעק ודחף חמד אלכמלאת את השוטר סיטבון, ובמקביל החלו שלושת העוררים ביחד עם אנשים רבים נוספים שזהותם אינה ידועה לתקוף בצוותא חדא את השוטרים - אם בזריקת "בלוקים" ואבנים גדולות, ואם בהשלכת מוטות ברזל ומקלות עץ, באופן שהיווה סכנה ממשית לחיי השוטרים ואשר נמשך גם לאחר שהשוטרים תפסו מחסה מאחורי ניידות המשטרה. בשל כך, פגעה אבן בראשו של רפ"ק כהן (להלן: כהן) וגרמה להתמוטטותו ולאיבוד זמני של ראייתו; ואבן שזרק פאוזי פגעה בגבו של שוטר נוסף. בכדי לחלץ את כהן, ירו השוטרים סיטבון ודוידוב באויר ופינו את כוח המשטרה ואת כהן מהזירה, תוך שמטר האבנים והמקלות נמשך.

           כתוצאה מהתקיפה סבל כהן, בין השאר, משבר מרוסק בעצם פרונטאלי משמאל ובגג ארובת העין, המטומות, ותזוזות של פרגמנטים, והוא נותח ואושפז; השוטר מסאנגו פונה לקבלת טיפול בבית החולים סורוקה; ונגרם נזק רב לניידות המשטרה.

           על פי האישום השני, בבוקר ה-13.1.2013 הגיעו שוטרים לישוב שגב-שלום במטרה לעצור את סאמר בגין מעורבותו בארועים מושאי האישום הראשון. סאמר נמלט והתחבא בארון באחד המבנים בישוב. משפתח אחד השוטרים את אותו ארון, היכהו סאמר. השוטר הודיע לו כי הוא עצור, אולם הלה המשיך להיאבק ולבעוט בשוטר ובשוטרים נוספים שניגשו לסייע, עד אשר נאזק.

2.        בגין עבירות אלו, הואשמו העוררים בחבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה - עבירות לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק; וחבלה במזיד - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק. בנוסף, הואשם העורר 3 בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העוררים עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 7.2.2013 קבע השופט אבו טהה כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית כנגד העוררים וכי קמה כנגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בהחלטתו סקר השופט אבו טהה את חומר החקירה על נדבכיו, וקבע כי סוגיות מהימנות ומשקל העדויות מקומם בהליך העיקרי ולא בשלב זה.

4.        בעקבות החלטתו של השופט אבו טהה הוגשו תסקירי מעצר לגבי העוררים. בימים 4.3.2013, 7.3.2013 ו-11.3.2013 קיים השופט אבו טהה דיונים נוספים בעניינם של העוררים - לאחר קבלת התסקירים, ובסיומם הורה על מעצרם עד לתום ההליכים בעילה של מסוכנות. 

           מכאן לעררים שבפניי, בגדרם שבו וטענו באי כוח העותרים הן כנגד ההחלטה על קיומן של ראיות לכאורה והן כנגד ההחלטה שלא לשחררם לחלופות המעצר אשר נבחנו, ואשר חלקן אף הומלצו על ידי שירות המבחן.

5.        אקדים ואומר כי ברי שהמעשים המיוחסים לעוררים מקימים עילת מעצר של מסוכנות, ואף קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. ענייננו  בהשתוללות-רבתי, במלחמה-זוטא שאסרו העוררים ואחרים כנגד המשטרה שהגיעה למקום, לבקשתם של בני המקום. מי שתוקף ורוגם באבנים, מוטות ברזל, ומקלות את אנשי החוק שמצאו עצמם מכותרים בעין הסערה, תוך ניסיון "לחלץ" עצורים, מעיד שאין עליו מורא החוק ומורא אנשי החוק. מדינה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של התפרעות-רבתי כנגד אנשי משטרה העושים תפקידם, שאם לא נילחם בתופעה זו עד חורמה, יווצרו מקומות "אקס-טריטוריאלים" בהם אין למשטרה דריסת רגל ולית דין ולית דיין.

6.        העוררים טענו להפלייה בהשוואה לעד מדחת, בנו של מוחסין, שלא הוגש כנגדו כתב אישום. זאת, למרות שפאוזי העיד כי ראה אותו זורק אבנים לעבר השוטרים ולמרות דו"חות פעולה של שוטרים מהם עולה כי מדחת ברח מפניהם, ואף התנגד למעצרו. מדחת נעצר למספר ימים, הוגשה בעניינו הצהרת תובע אך למרות זאת הוא שוחרר מבלי שהוגש כנגדו כתב אישום. מכאן טענת העוררים להפלייה ולאכיפה בררנית.

           דין הטענה להידחות. כפי שהוסבר על ידי המשיבה בדיון שבפניי, בהתפרעות השתתפו עשרות אנשים, כארבעים במספר. הפרקליטות בחרה להעמיד לדין את המעורבים הבולטים והפעילים, שחומר הראיות לגביהם, כלל עדות ישירה וחיזוקים נוספים. ובקיצור, אין דינם של כל המעורבים זהה, והדבר תלוי בחומר הראיות ובמידת המעורבות באירוע. כך, לדוגמה, נדחתה בקשת המדינה להאריך מעצרו של מעורב אחר בפרשה, וערר שהוגש על ידה נדחה אף הוא (החלטת השופט הנדל בבש"פ 2016/13 מדינת ישראל נ' מופיד דבסאן (18.3.2013)). הערכת המאשימה את חומר הראיות לגבי מדחת ואת מידת מעורבותו במעשים מושא כתב האישום אינה זהה או דומה לאלו של העוררים, ומכאן שאין להשליך מעניינו עליהם. לעוררים שמורה כמובן הזכות לטעון, במסגרת התיק העיקרי, לאכיפה בררנית, אך בשלב זה של מעצר עד לתום ההליכים, אין בטענה זו כדי לסייע להם.

7.        לאחר שהקדמנו דברים אלה, נחזור לסדר הדברים הרגיל, ונבחן האם הרכיב של ראיות לכאורה מתקיים בענייננו.

           חומר הראיות כולל את הודעת השוטרים המתארות את ההתפרעות-הרבתי אליה נקלעו. חלק מהשוטרים, כמו כהן וסיטבון, לא זיהו את העוררים, ולכן איני רואה טעם לעמוד על עדותם. אבחן להלן אך את הראיות הקושרות את העוררים להתפרעות. 

8.        חומר הראיות לגבי פאוזי:

           א. הודעת השוטר דסטה מיום 11.1.2013 בה נאמר כי זיהה את פאוזי כמי שהיה בולט בשטח ודומיננטי מאוד, וכמי שזרק עליהם אבנים, לרבות האבן שפגעה בו בגבו.

           ב. הודעת השוטר דוידוב אשר זיהה את פאוזי שלבש קפוצ'ון צהוב והחזיק אבן גדולה ביד ימין.